מבזק חדשות
בית » ספורט » אין דבר העומד בפני הרצון
אין דבר העומד בפני הרצון
לדימיר בליאק שלישי משמאל עם קבוצת רצים במודיעין. צילום - אורית אוחנה. מתוך פייסבוק

אין דבר העומד בפני הרצון

"מודיעין יכולה להפוך למעצמת אתלטיקה ארצית, רק אם באמת נרצה בכך", טוען ולדימיר בליאק, ספורטאי בלב, בגוף ובנשמה, המייחל לפריצת דרך בנושא ולהגשמת חזונו. מאמר שכדאי לכם לקרוא ולהפנים גם אם אתם חלק מקברניטי העיר

לכל אחד יש את "השלדים בארון" אותם הוא שולף במשחקי חברה. לי יש שניים כאלה, ושניהם קשורים לספורט. השיא האישי שלי בריצת 800 מטר (נקבע בחוץ לארץ) היה יכול להיכנס לעשר התוצאות הטובות בהיסטוריה של האתלטיקה הישראלית. ובקורות החיים שלי יש לי גם ניצחון על אלוף אולימפי בריצת 800 מטר. יש במה להיזכר בעת זקנה.

לא פחות מ-12 שנים מחיי נתתי לענף המדהים הזה – אתלטיקה קלה. ענף יפה לעין, בריא לגוף ולנפש ונגיש מאוד לקהל הרחב. על כן, כשעליתי ארצה בשלהי 1998, הופתעתי מאוד ממצבה של האתלטיקה בארץ. ענף זניח, לא פופולארי, דל אמצעים. רק לסבר את האוזן – חלק גדול משיאי ישראל כיום לא משתווים אפילו לתוצאות בינלאומיות סבירות של שנות ה-70 של המאה הקודמת. יש לכך סיבות רבות. ביניהן – מתקנים לא ראויים, תקשורת מועטה, היעדר הסברה בקרב בני נוער, ועוד.

יחד עם זאת, מה שצריך וראוי שיקרה, בסופו של דבר קורה. התופעה שאנו עדים לה במודיעין מכבים רעות בשנים האחרונות, היא לא פחות ממדהימה, מעודדת ומסקרנת. אלפי תושבים, בעיקר בגילאי 35-50, מתחילים לעסוק בריצה. מבחינת מספר המתאמנים, אין ספק כי כבר היום הפכה הריצה לענף הדגל של הפעילות הספורטיבית בעירנו. ולראייה, קבוצות ריצה למבוגרים צצות כמו פטריות אחרי הגשם. למרתון תל אביב בשנתיים האחרונות נרשמו לא פחות מ-500-600 תושבי מודיעין. אינני בטוח שניתן למצוא שיעור השתתפות דומה, ביחס לאוכלוסיית המקום, בערים אחרות בארץ.

אך מה שאף יותר מעניין ומעודד – אלו קבוצות הילדים. כמעט מדי שבוע אני שומע על עוד קבוצת ילדים באתלטיקה, אשר מגייסת חניכים. ישנה היענות, ישנו רצון  מצד ההורים, ויש לנו מאמנים איכותיים ומנוסים, כמו: אבי סוויסה, ירון גולדברגר, שרית קליין, אדם חן, ושיסלחו לי אלה שלא נקבתי בשמם. כמעט כל התנאים ליצירת בסיס איתן לשנים הבאות. גם לספורט הישגי.

מה חסר? מתקנים. אין היום במודיעין מכבים רעות איצטדיון אתלטיקה בסיסי, הכולל מסלול ריצה מעגלי ומתקנים לקפיצות לגובה ולרוחק. ואם אנו אכן מעוניינים לגדל בעיר אתלטים לנבחרות ישראל, לא ניתן לעשות זאת ללא מסלול ריצה תקני. אגב, יש לנו נוער כשרוני, אשר משתייך לסגלים של נבחרות ישראל, אך הוא נאלץ לנדוד להתאמן בערים אחרות, בעיקר בתל אביב ובראשון לציון. סביר להניח, כי בהיעדר מתקנים, התופעה הזאת רק תתעצם בשנים הקרובות. עיר העתיד מאבדת את ספורטאי העתיד, לטובת אגודות ספורט במקומות אחרים בארץ, וזו בהחלט לא גזירה משמיים.

הקמת איצטדיון אתלטיקה (גם אם לא מדובר באיצטדיון כדורגל) אינו עניין קל. דרושה עבודה יסודית וממושכת מול הגופים הממשלתיים ומועצת ההימורים, וכן גיוס ספונסרים. אך על קברניטי העיר להפנים, כי הקמת איצטדיון אתלטיקה תיתן דחיפה משמעותית לקידום הספורט ההישגי בעיר. אנו בהחלט יכולים להפוך למעצמת אתלטיקה ברמה ארצית, תוך זמן קצר יחסית.

חייבים לפעול להקמת איצטדיון אתלטיקה, עם נחישות ויצירתיות, ואני מאמין כי תוך שנתיים-שלוש ניתן למצוא פתרון לנושא.

זו הזמן. זה נחוץ לעיר. זה צורך השעה.

ולסיום, תוך כדי כתיבת שורות אלה, קיבלתי ידיעה כי קונסטנטין מטוסביץ', בעבר קופץ לגובה, אשר כמעט הגיע לפודיום במשחקים האולימפיים, ובשנים האחרונות היה מאמן אתלטיקה, תושב מודיעין, החליט להגר לקנדה. זו אבדה לאתלטיקה הישראלית ואבדה לעיר מודיעין. יכול להיות שניתן היה למנוע את זה. היום כבר מאוחר. חבל.

 

 

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.שדות חובה *

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>